התנדבות בריאה
האם ההתנדבות בישראל חולה?
התשובה לצערי היא כן - עברנו מהתנדבות, נתינה, סולידריות לניהול פרויקטים של מתנדבים. מ'מעשה טוב כדרך חיים' ל'יום מעשים טובים'. מרצון חופשי להתנדב ל"חובה להתנדב" בבית הספר ולהתנדבות תמורת כסף (מלגאים). מחובה מוסרית פנימית לתגמולים חומריים חיצוניים. אנחנו, כמובילי ומנהלי התנדבות, כארגונים וכחברה מרמים את עצמנו, ולמרבה הצער אנחנו גם יודעים את זה.
בשנים האחרונות אנו עדים לשינויים גדולים בכל תחומי החיים והחברה. מובילים בתחומים רבים (השכלה, חינוך, קהילה ועוד) משתמשים במונח 'גלי צונאמי' כדי לתאר את השינויים המתרחשים כיום בעולם החברתי והכלכלי. 'גלי צונאמי' (לא גל אחד שלאחריו יהיה שקט, אלא רצף של גלים) שמשנים וישנו במהירות את תחומי חיינו, ובכלל זה את עולם ההתנדבות.
השלב הרביעי ב'צונאמי הגיאוגרפי' (מתוך חמישה שלבים עיקריים) מאופיין בנסיגת הים לאחור במהירות. זהו השלב שבו ההתנדבות בישראל נמצאת. השלב שמחייב לזהות את הסיבה לנסיגה המהירה של הים ולפעול במהירות וביעילות. למרבה הצער זה גם השלב שבו רבים משוכנעים שאיסוף עוד פרויקט ועוד פרויקט יקדמו את ההתנדבות בארץ, אך אינם רואים שכניסה לים היבש לאיסוף עוד צדף או 'אוצר' הינה מלכודת מוות שיצר הגל האדיר שיכה במלוא העוצמה בכל מי שנמצא על החוף.
אם כך מה לעשות? לשנות פרדיגמה
פרדיגמה היא תבנית חשיבה שבו שרויה קבוצה של אנשים הפועלים במרחב משותף על בסיס הנחות יסוד. הכח הגדול של הפרדיגמה היא שהיא הופכת להיות מובנת מאליה, ומאפשרת להתרכז בעשייה ו"להוכיח" ש'ככה זה הכי נכון'. וזו גם הבעייתיות שבפרדיגמה. עם הזמן הפרדיגמה מאבדת מהרלוונטיות שלה, אך קשה מאוד לשנותה. הבעיה הגדולה שהפרדיגמה יוצרת נעוצה בכך שהיא מקשה מאוד להוביל שינוי לנוכח שינויים במציאות. בעיקר בשל הקושי לזהות את השינוי, והקושי להוביל את השינוי מול התנגדויות הארגון או כתוצאה מכך שהתמריץ לשנות קטן מדי.
כיום נמצא עולם ההתנדבות במרחב ההכחשה. מרחב ההכחשה הוא שלב המתבטא בהכחשה של המציאות והצורך להשתנות. ההכחשה מתבטאת פעמים רבות בהאשמת אחרים והמציאות. בתזזיתיות ובפתרונות נקודתיים וטכניים שהם בבחינת עוד מאותו הדבר, ללא שום מערכת עם כיוון מוגדר ותכלית ברורה. ובהגברת הביורוקרטיה ופורמליזציה. הביטויים לכך שמערכת ההתנדבות בארץ נמצאת במרחב ההכחשה הינם רבים. בינהם ניתן למצוא:
- אבדן אמון בין האזרחים, המתנדבים והתורמים למערכת ההתנדבות בארץ.
- פער בין הרובד המוצהר ו'תחושת הבטן' לבין המציאות.
- משבר מוטיבציה ומשבר בהבנת חשיבות ההתנדבות והסולידריות לקיים חברה בריאה
- ייצור מוגבר של פרויקטים ומיזמים מקומיים ולאומיים שלא מחוללים שינוי עומק
- התחפרות ומרדף אחרי אותות וסממנים חיצוניים כמצייני הצלחה
כמו בתחומים רבים בחיים, האדם/הארגון המצוי במרחב ההכחשה לא מודע להכחשה למרות שהוא מכיר את הסימפטומים האלו.
"לא נוכל לפתור בעיות באמצעות אותה צורת חשיבה שהשתמשנו בה כשיצרנו אותן" כך אמר אלברט איינשטיין. כדי לצאת ממרחב ההכחשה – משימה קשה אבל אפשרית – עלינו לפעול במספר שלבים:
היציאה ממרחב ההכחשה הינה קשה. כל מי שהתנסה בדיאטה ובשינוי הרגלים שונים מכסיסת ציפורניים ועד עישון יודע כמה חשוב השלב הראשון של להודות שיש בעייתיות בהרגל. הסיבה המרכזית לקושי תלויה בכוח בסיסי בטבע ובגוף האדם הנקרא הומיאוסטזיס (מיוונית כמובן... הומיאו – דומה, סטזיס – מצב). מצד אחד זהו כוח נפלא הגורם לטבע לחזור לאיזון למשל כאשר החום באטמוספירה עולה, הפלנקטון באוקיינוסים מתרבה ופולט חומר בשם דימטיל סולפיד המעלה את סמיכות העננים, המחזירים את אור השמש ובכך מורידים את הטמפרטורה. או כאשר נפצענו מתרכז גופינו באיחוי מהיר של הפצע, איחוי העצם השבורה ועוד. זהו הצד החיובי של הומיאוסטיזיס אבל מצד השני יעשה ההומיאסטזיס הכל כדי לשמור על הסטטוס קוו. כאשר אדם נמצא בדיאטה מתחיל גופו לאותת לו שעוגייה קטנה (ואולי עוד אחת.. חטאים קטנים) לא תזיק, או שאחרי יום לחוץ ומעצבן מגיע לי פינוק קטן של גלידה.... דבר זהה קורה כמובן גם בארגונים ובתפישות חברתיות. שנים רבות לקח למערכת הרפואה המערבית לקבל את השפעתם הרפואית והבריאותית של 'תרופות סבתא' והרפואה מהמזרח הרחוק. רק לחשוב על שוויון בין המינים או בין 'שחורים' ל'לבנים' היה מעורר התנגדויות עצומות לא לפני שנים רבות (ובקרב חלק מהאוכלוסיות גם כיום). לכן כדי להגדיל את הסיכויים לצאת ממרחב ההכחשה בעולם ההתנדבות עלינו להכיר בכך שקיימת בעיה. כמה שאלות שאולי יעזרו: האם קשה לך לגייס מתנדבים חדשים? האם אחוז המתנדבים בארץ עלה? האם תחושת השייכות והסולידריות לעיר, לארגון ולמדינה עלתה בעשר שנים האחרונות? האם התקציבים להתנדבות עלו ועומדים בקורלציה להצהרות על חשיבות ההתנדבות לארגון, לקהילה ולחברה? מה לדעתך תהיה תגובת רוב מובילי ומנהלי ההתנדבות לשאלה האם יש ההתנדבות בארץ בבעיה? אם התשובה לשאלה האחרונה תנוע בין 'לא. אבל....' ל'כן חסר לנו כסף' כאשר באמצע יהיה 'זה מה יש', דע/י שההתנדבות בבעיה רצינית.
תומס קון, פילוסוף והיסטוריון של המדע, חולל מהפכה אדירה במדע כאשר טען כי המדע אינו מתקדם רק באופן של צבירת הבנה, אלא ובעיקר דרך קפיצות מהפכניות אותם כינה חילופי פרדיגמה.
הפרדיגמה החדשה - התנדבות בריאה
התנדבות בריאה הינה התנדבות המתמקדת בהעלאת תחושת הרווחה (well-being), חוסנם ומיצוי יכולתם ותפקודיהם של המתנדב, משפחתו, שותפיו להתנדבות, מוטב/י ההתנדבות, מנהלי ההתנדבות, הארגון והקהילה, הנוצרים כתוצאה מהעשייה ההתנדבותית. התנדבות בריאה נבחנת על איכות והשפעת העשייה ההתנדבותית על כלל המעגלים הנ"ל ובוחנת את רמת הסולידריות החברתית, עוצמת הקשרים הבין אישיים והקהילתיים, תחושת השייכות לקהילה ולארגון, ורמת האושר ו'גאוות היחידה' של השותפים. ולאו דווקא את כמות המתנדבים ושעות ההתנדבות.
התנדבות בריאה מושגת ע"י תהליך מקיף ומתמשך הכולל שילוב פעולות ארגוניות, חברתיות חינוכיות, כלכליות ופוליטיות. רמת בריאות גבוהה של ההתנדבות תתקיים כל עוד מסופקים להתנדבות צרכיה הבסיסים והטבעיים ובינהם: תנועה וחדשנות, אוירה וסביבה תומכת, מסגרות ארגוניות מותאמות וגמישות, ניהול מקצועי המשלב תפישה ותהליך מוסדר (האונה הימנית האנליטית) יחד עם רגישות בין אישית וחברתית (האונה השמאלית הרגשית), הסתכלות על ההתנדבות כמכלול וכעשייה המשמשת מערכת חיסונית לחברה, לקהילה ולאדם.
התנדבות בריאה פועלת תמיד בכדי להישאר מעודכנת ומתאימה לתנאי הסביבה המשתנים ולהמשך היותה כר פורה לצמיחה אישית וקהילתית, ואינה פועלת לכיוון שמנוגד לעצם קיומה. במידה ונוצרת "מחלה" בהתנדבות – מיעוט מתנדבים, חוסר מילוי צורכי הקהילה ע"י מתנדבים, חוסר מילוי צורכי המתנדב, ועוד – מובילי ההתנדבות הבריאה יבדקו את מכלול הסיבות ויטפלו בהן, ולא יסתפקו בזיהוי הסימפטום וטיפול בו.
תפישת ההתנדבות הבריאה מבוססת על מבנה, מערכות ותהליכים המתקיימים בגוף האדם. ההתנדבות הבריאה, בדומה לגוף האדם המורכב מתאים רבים המהווים יחידות חיים בסיסיות השואפות לקיים את עצמם כחלק מהמערכת הגדולה יותר אליה הם שייכים, כך ההתנדבות הבריאה עוסקת בחיזוק התא הבודד והמערכות השונות תוך פעולה משותפת, מונחת, מבוקרת וראיית המכלול.
מארק טווין אמר כי "אי אפשר להשליך הרגל מהחלון. צריך לשכנע אותו לרדת במדרגות שלב אחרי שלב". אם כך משימתה העיקרית של ההתנדבות הבריאה הינה לגרום לכלל השותפים לעשייה ההתנדבותית להיות מאושרים ובריאים יותר (עפ"י הגדרת ארגון הבריאות הבינלאומי) תוך שינוי ההרגלים והתפישות הקיימות כיום בעולם ההתנדבות.
אז מה עכשיו?
כדי לשנות ולהצליח שיום אחד ההתנדבות הבריאה תהפוך להיות מובנת מאליה והפרדיגמה המובילה, עלינו, מובילי ומנהלי ההתנדבות, להתחיל ולהטמיע אותה תוך כדי תנועה עפ"י השלבים העיקריים הבאים:
- הכשרת ופיתוח מוביל/ת 'התנדבות בריאה' – הכשרת מוביל/ת 'התנדבות בריאה' ביישוב/ארגון, ליווי אישי, מפגשי פיתוח אישיים ומקצועיים של המוביל/ה, הפעלת רשת השראה ארצית של מובילים.
- יצירת 'סיפור' (נרטיב) סביב חוזקות היישוב/ארגון – 'סיפור' שקל להדביק אליו את כלל המעורבים (ביישוב - תושבים, עובדים, מנהלים, מתנדבים וכו'. בארגון – עובדים, ועד מנהל, תורמים, מתנדבים וכו') והמייצר תדמית חיובית ליישוב/ארגון
- הקמת צוות שילוביות יישובי/ארגוני – לצוות שלושה תפקידים:
- יצירת תוכנית עבודה המתבססת על 'הסיפור'
- יצירת השראה וחממה לרעיונות חדשים
- יצירת שילוביות חשיבתית ומעשית (אופקית ואנכית) בין כל השותפים
- פיתוח תשתית פתוחה לעיצוב מתמשך של התפישה והעשייה - רשת של קבוצות דיון ועבודה הכוללים את המעורבים (ראה סעיף 2) והנפגשים באופן תדיר ופתוח לדון בתפישה ומגוון נושאים ורעיונות העולים מהמשתתפים
- תנועה, תנועה, תנועה – ה'התנדבות הבריאה' מחייבת תנועה והתחדשות תמידית. לכן על צוות השילוביות לייצר השראה ועשייה מתמשכת וחדשה כל הזמן.
- ליווי מ'קצה אל קצה' – החל משלב הצגת הרעיון, הכשרת, פיתוח וליווי המוביל/ה, מיפוי חוזקות היישוב/ארגון ויצירת ה'סיפור', הקמת וליווי צוות השילוביות והתשתית הפתוחה, ועד לליווי פיתוח ההשראה והעשייה המתמשכת.